שמינית גרם.
זה היה לילה יערי אפל וגשום, כשהיא זינקה מן החשכה היישר אל ראשו הערוף.
נקמה היא מנה שכנראה מוגשת מדממת - אם לבחון את תמהיל הדם/גשם ואת יחסו.
"באמת זה יפה" חשבה לעצמה שעה שראשו ניתק בדיוק ניתוחי אל כ 70 סנטימטר מעל צאוורו כמו היה זה מקומו הטבעי.
אכן אמנות.
ואם תשאלו מה יש לדייק כל כך בהפרדת האיברים של חליפות יפניות אמידות, בגיל העמידה, בלילה גשום,
בזירת הוצאה להורג אקראית לחלוטין?
התשובה תהיה גם במקרה הזה - בצע כסף עם קורטוב אחד או שניים של צְימאון דם נקמני.
או אולי זה להיפך.
כך או כך- אמנות.
לשלולית קוראים הירושי שָגַאמוֹטוֹ - מנהל בכיר בחברת קוג'ו מארוג'ו הקוריאנית-
חברת קש מן השורה הראשונה של ארגון הפשע הַארִיקו לִיג'ון הידוע לשימצה.
הירושי שלנו (היה) סמנכ"ל כספים די מוצלח, איש משפחה אוהב, ופדופיל חובב.
הנערה היפה המבשבשת בכיסיו בחיפוש אחר כמה שטרות כסף - ומנסה שלא להתלכלך מנחילי הדם החיצוניים,
היא שמינית גרם, מתנקשת במשרה מלאה ומבתרת גופות במשרה חלקית, כשמסתדר,כלומר כשהזמן מאפשר,
וכשזה פוגש את החשק.
אין מה לעשות.
להנות קצת בחיים זה חשוב.
תאמינו או לא אבל בגיל 15 וחצי זו כבר החליפה התשיעית שהיא תופרת.
תודה לאל, יש עבודה.
כשעוד היה בצורה שלמה כלומר מינוס הנזילות, פגש הירושי את שמינית גרם פעם אחת ואחרונה
זה היה במסיבת חג הג'רישה בקומת האירועים המפוארת של חברת קוג'ו מארוג'ו -
הוא היה שם כחלק מצוות ההנהלה הבכירה המושחת להפליא
היא הגיעה לשם על מנת לצור את יצירת האמנות החדשה שלה - זה לאחר שהושם חוזה על ראשו של הירושי
כחלק ממלחמת השתלטות גנרית לחלוטין מצד משפחת הפשע המתחרה חַרוֹשוֹ אֵשֶה.
(הירושי היה אמור להיות הראשון בשרשרת של חיסולים,
שאמורה הייתה לבסס את עליונותו של חרושו הן באלימות וכנ"ל ברווחים כלכליים ענפים.)
עולם כמנהגו נוהג.
הבחירה בשמינית גרם כ'זרוע המבצעת' כמו שאומרים, לחיסול הזה ספציפי התיישב טוב כמו החרב שלה על ראש שלו,
שכן ברזומה הפדופיליה של הירושי הופיעה חברתה היחידה של שמינית גרם בעולם,
סארונה רוסו (הירושי התגלגל לתעשיית חברות הקש המשגשגות דרך חברות רבת שנים עם משפחתה של סארונה,
הם סמכו עליו בעיניים עצומות, היא התאבדה ביום ההולדת שלה)
ובעצם גם הוא.
מה גם שבעת המפגש ניסה הירושי להרחיב את הרזומה שלו ע"י צירוף של שמינית גרם עצמה.
טעות מביכה ללא ספק.
כך או כך-הוא ניגש.
"ג'רישה שמח" - פלט לעברה בהבל פה של כוס רביעית או חמישית של סוג'ו משובח.
"ג'רישה שמח" - השיבה בעוד עולה במחשבתה תמונתה של סארונה
שמוחלפת כמעט מיד בתמונה (וגם קצת בתחושה) של ניביה של לביאת הטרף הסהרית מרוויחה את כינויה.
"את נראית קצת צעירה בשביל המסיבה הזאת"
הוסיף הפדופיל בטון אבהי.
הלביאה חייכה בביישנות.
"מי הם הורייך?" (הירושי הניח שכמו במקרה של סארונה וגם עוד כמה נוספות, הוא הכיר אותם)
"לאמא שלי קוראים " 'מוֹנַה אָתְיָאזָתַה'(היפוך אותיות די מחוכם שמקורו "אתה מת יא זונה") היא עובדת במחלקת הגביות.
"לא מכיר אותה"
"בטח כבר תכירו"
"בכל אופן..אני לא מוצאת אותה (היא קיצרה תהליכים), היא עושה את זה לפעמים..יש סיכוי שאתה עוזר לי להגיע הביתה?"
הירושי לא האמין למזלו.
"בטח! בטח " פלט בהבל פה של ללא ספק שישית.
"שנרד?" אמר כשידו נוזלת על כתפה.
הניבים חייכו בביישנות.
כבר משנסגרו דלתות המעלית שמינית הבהירה לו את העניינים בעזרתה של חרב בין הרגליים.
בן ערובה משקשק בקול גבוה.
כשהם נכנסו לרכב הוא היה צריך לנהוג כשעוד אחת על צווארו.
היא חשבה "סושי"
הוא חשב "סושי"
מי אמר שאנשים לא מתחברים?
(הסיבה בגינה היה נדרש להוציא את הירושי לזמר בחורשה אקראית היא פשוטה-
היה נדרש פרק זמן סביר לפני שראשו מתגלגל אל החדשות לטובת מהלך טקטי פנימי בתעשיית הסחר בבני אדם.
בירוקרטיה.)
"צא" בעטה בתחת המפוחד שלו אל תוך שלולית בוץ מכילה.
"קום" היא אחזה בצד עורפו כמו מסמנת.
"עכשיו נשחק משחק"
"אני אכבה את האורות ואתה תספור צעדים עד שאתה מת"
"דיל?"
מפה לשם זה הסתדר ופגש את החשק, ותודה לאל יש זמן.